פס"ד בעניין הניסיון לייחס חובות של רשות הנמלים והרכבות לחברת נמלי ישראל בע"מ

משרד אוחיון ושות', עורכי דין (להלן: "התובעת") התבקשה במהלך חודש יוני לשנת 2001 על ידי הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "הנתבעת") ליתן חוות דעת משפטית בכל הנוגע לשינוי המבני שהתעתד להתקיים ברשות הנמלים והרכבות. תחילה נשלח מכתב אשר היווה סוג של חוות דעת ראשונית בלבד ולאחריה הוסכם כי התובעת תחווה דעתה ביתר עומק בחוות דעת נפרדת.

עוד טענה התובעת, כי בגין עבודה זו ישולם לה שכרה לפי שעות עבודה ועל פי תעריפיה. לאחר פחות מחודש נשלחה חוות הדעת לנתבעת ואף מזכר לגביו כחודש לאחר מכן (אוגוסט 2001). סך הכל עבדו על חוות הדעת עובדי התובעת 36 שעות בתעריפים שונים ועלותם הגיעה לסך של 5,148$ ארה"ב (כולל מע"מ).

דא עקא, הנתבעת לא שילמה את שכרה של התובעת חרף שליחתה של חשבונית וחרף התראות חוזרות ונשנות.

סבלנותה של התובעת פקעה לאחר שש שנים ו - 11 מכתבי התראה עובר להגשת תביעה זו לבית המשפט. משכך, הוגשה התביעה על מלוא סכומה בצירוף ריבית וסך הכל 29,828 ש"ח.

הנתבעת, הכחישה את חבותה לעניין תביעה זו מכל וכל. ראשית, לשיטתה של הנתבעת חוות הדעת הוזמנה עבור ועד העובדים של רשות הנמלים והרכבות כשהיא מעולם לא התחייבה לשאת בעלות חוות הדעת עצמה.

במהלך הפגישה שנערכה עובר להתקשרות הצדדים סוכם כי רשות הנמלים תישא בעלות הכנת חוות הדעת במלואה. זאת, שכן חוות הדעת נועדה עבור ועד העובדים בלבד במסגרת מאבקם לשמירה על זכויותיהם לאחר השינוי המבני שנקבע בהחלטת הממשלה להפריטה.

לחיזוק טענה זו ציינה הנתבעת בכתב הגנתה כי אף התובעת הכירה באחריותה של רשות הנמלים והרכבות שכן מכתב ההתראה הראשון בנוגע לתשלום החוב האמור נשלח את הרשות ולא אל הנתבעת.

לחילופין, טענה הנתבעת כי התובעת התרשלה בעבודתה מאחר שלא קבעה את עניין שכר הטרחה בכתב. עובדה זו אף הובילה את התובעת לפעול באופן שגוי בתביעה זו כאשר היא הוגשה כנגד הנתבעת, הלכה למעשה, בהעדר כל עילה. כאשר לא קיים כל הסכם שכר טרחה, בכתב או בעל פה, כיצד התובעת יכולה לפנות לבית המשפט ולדרוש את "אכיפתו"?

כמו כן, בהעדר כל הסכם אין כל מקום לפסוק לטובתה של התובעת את הסכום הנתבע אלא יש לפעול לפי הלכת "השכר הראוי", אשר לשיטתה של הנתבעת נמוך מספר מונים מהסכום הנתבע דכאן.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כלפי חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (להלן: "צד ג'").

לשיטתה של צד ג', הרי שיש לדחות את הודעת הנתבעת שכן אין כל יריבות בינה לבין התובעת או הנתבעת עצמה. צד ג' לא בא בנעליה של רשות הנמלים והרכבות אשר לאחר חיקוק חוק רשות הספנות והנמלים, תשס"ד - 2004, עבר מן העולם וחדל מלהיות אישיות משפטית כלשהי.

חוות הדעת האמורה נועדה לעובדי רשות הנמלים, אולם רק עשרות בודדות הפכו להיות, בסופו של עניין, לעובדי צד ג'. משכך, ובמיוחד עקב העובדה כי צד ג' קיבלה על עצמה מספר מועט של זכויות וחובות לאחר ההפרטה האמורה מרשות הנמלים הרי שלא ניתן להגיש תביעה כגון זו כנגדה.

שנית, הרי שיש לדחות את הודעת צד ג' מחמת השיהוי שנקטה זה הנתבעת. בעוד הנתבעת קיבלה לידיה לא פחות מעשרה מכתבי דרישה לתשלום סכום התביעה, לא מצאה היא לנכון לפנות לצד ג' ולו רק פעם אחת. כיום, בחלוף שנים רבות מההפרטה ומהתקשרות הצדדים, המוכחשת, לעניין חוות הדעת, צריכה היא למצוא מסמכים וראיות באופן אשר לדידה, הינו כמעט בלתי אפשרי. כיצד יעלה על הדעת הצורך להתגונן בתביעה כגון זו באופן ממצה באם הנתבעת נמנעה מבכלל לעדכן את צד ג' על כך  מבעוד מועד.

לדידה של צד ג' רשות הנמלים מעולם לא התחייבה לשאת בעלות חוות הדעת. חוות הדעת לא הוסדרה בפסים המקובלים ולא קיבלה כל אישור ניהולי לשלם עבורה. נהפוך הוא, זימון חוות הדעת על ידי הרשות היה גורם לניגוד עניינים ברור. יתרה מכך, הרשות כלל לא קיבלה לידיה את חוות הדעת או אף חוות הדעת המקדמית שהוכנה על ידי התובעת.

בסוף דבריה ציינה צד ג' כי כל "סיכום" שנערך, אם נערך, על ידי מי מעובדי הרשות, שלא על פי נהלי הרשות אינו יכול לחייב אותה, במיוחד לאור העובדה כי לא קיים כל קשר ישיר בין הרשות לתובעת בגין חוות הדעת האמורה. 

בתאריך ה - 10/09/07 התקיימה בפני ישיבה מקדמי, בה, הוצע לצדדים כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה.